עשיית שוק או עשיית כותרות? כשהבורסה ’רוכבת’ על המניות הלא נכונות

ביום שבו בורסה לניירות ערך בתל אביב מפרסמת הודעה חגיגית על מינוי עושי שוק למניית בנק הפועלים, יש רק שאלה אחת שצריך לשאול: על מה יש להתהדר?

הרי מניית בנק הפועלים לא סובלת מהעדר נזילות. היא לא נתונה לתנודתיות פראית, ספרי הפקודות שם מלאים בכל שעה, והעניין המוסדי בה מובטח גם ללא עושי שוק. מדובר במניה הגדולה והסחירה ביותר בבורסה אחרי מניית בנק לאומי. מניית ענק, מהמדד הבכיר ת"א-35, הנסחרת במאות מיליוני שקלים ביום. היא לא צריכה עושי שוק, היא עושה את השוק בעצמה. אז מדוע להפנות את המשאבים או תשומת הלב לשם ולא אל עשרות המניות הקטנות, אלה שהרפורמה נועדה להציל, שבינתיים נחנקות ממחסור בנזילות?

כשעושי שוק מגיעים דווקא למי שלא צריך

הבעיה המרכזית היא לא בהודעה עצמה, כמובן, אלא במסר שהיא משדרת: הבורסה מעדיפה לקצור כותרות במקום לטפל בשורש הבעיה - היעדר נזילות במניות הקטנות, שם באמת צריך את עושי השוק. בדיוק לשם כך הושקה בתחילת השנה רפורמת עושי השוק, עם הבטחות גדולות: תגמול תחרותי, ניהול מרכזי, אחידות, ואכיפה. בפועל? החברות הקטנות נותרו באוויר, תרתי משמע, עם ספרי פקודות ריקים.

עושי השוק, כפי שכתבנו בחודש שעבר, פטורים מהצבת פקודות בזמן מה שמכונה "תקופת בדיקות", ולמה לא בעצם? הרי אין כל מנגנון אכיפה שמחייב אותם להפעיל את השירות. רק הבטחות על עתיד ורוד. אלא שהשוק לא מחכה, והתוצאה היא חוסר נזילות, וחוסר אמון.

הבחירה להכריז על עשיית שוק דווקא במניית בנק הפועלים, מניה עם ביקוש תמידי, סחירות עצומה ועניין מוסדי אינהרנטי, מייצגת תפיסה עקומה. זה לא שירות ציבורי, אלא הצגה בגדר If you build it - it will come. במקום לשפר את תנאי השוק למניות שנשכחו, בוחרת הבורסה להתהדר בצעד שאין לו כל השפעה ממשית.

ההשקה החגיגית הזו לא פותרת כלום אלא בעיקר מעליבה. מעליבה את החברות הקטנות שבאמת נלחמות על תשומת הלב של משקיעים, את המשקיעים הפרטיים שנלכדים במניות בלתי סחירות, ואת עקרון השוויון בשוק ההון, שאמור לדאוג לכלל השחקנים, לא רק לגדולים ולחזקים.