נתניהו דייק את נאום ספרטה במסיבת עיתונאים ”כלכלית” - מה היה חסר שם?

ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים אתמול מסיבת עיתונאים שתויגה כ"כלכלית", אך בפועל נועדה לרכך את נאום "ספרטה" שהצליח לגרום לזעזוע בשוק המקומי, תוך שימת דגש על חיזוק העצמאות הביטחונית של ישראל והפחתת התלות במדינות זרות בתחום הנשק.

נתניהו הציג גרפים צבעוניים שהדגישו את חוזקו של השקל, את ביצועי היתר של הבורסה ואת "חוסנה" של הכלכלה הישראלית. אך האם התמונה שהוצגה משקפת את המציאות המלאה?

התמונה הוורודה - והסדקים שמתחת

הנתניהו בחר להבליט נתונים חיוביים: השקל אכן התחזק לאחרונה, הבורסה בתל אביב רשמה עליות מרשימות, והכלכלה הישראלית ממשיכה להפגין עמידות מסוימת לנוכח אתגרים גלובליים ומקומיים. אך הצגת הנתונים הזו מתעלמת מכמה עובדות קריטיות שמטילות צל על האופטימיות.

הצמיחה לנפש בישראל שלילית – כלו מר, העושר היחסי של האזרח הממוצע נשחק. הגרעון נושק ל-6% מהתוצר, התוצר ברבעון התכווץ ב-4%. דירוג האשראי של ישראל הורד על ידי סוכנויות בינלאומיות, מה שמעיד על חששות מפני סיכונים כלכליים עתידיים. והאינפלציה, אמנם חזרה השבוע לתחום היעד של בנק ישראל (1%-3%), אך היא עדיין מהווה אתגר, ונראה שחזרתה ליעד הינה זמנית בטווח הקצר.

הבחירה להציג את הכלכלה כ"חזקה" תוך התעלמות מהסדקים הללו מעוררת תהיות. האם מדובר בניסיון אמיתי להציג תמונה מאוזנת, או שמא במהלך תקשורתי שנועד להסיט את תשומת הלב מהקשיים ולחזק את התדמית של ממשלה שמתמודדת בהצלחה עם משברים?

המסר המרכזי של נתניהו, כפי שהובן ממסיבת העיתונאים, הוא החיבור בין עצמאות ביטחונית לעוצמה כלכלית. הרעיון שהפחתת התלות בנשק זר תחזק את הכלכלה הישראלית הוא הגיוני מבחינה אסטרטגית. תעשיית הביטחון הישראלית, עם חברות כמו רפאל ואלביט, היא כבר עכשיו מנוע צמיחה משמעותי, שמייצר מקומות עבודה וייצוא בהיקפים גדולים. השקעה בתעשיות אלו עשויה להניב תשואות כלכליות, במיוחד אם היא תלווה בחדשנות טכנולוגית ובשיתופי פעולה בינלאומיים. אך גם כאן יש מקום לשאלות.

האם המשאבים המופנים לתעשייה הביטחונית לא יבואו על חשבון השקעות בתחומים אזרחיים כמו חינוך, בריאות או תשתיות? האם המיקוד בעצמאות ביטחונית לא מסתיר את הצורך בטיפול בבעיות מבניות בכלכלה, כמו פערי שכר, יוקר המחיה והיעדר תחרותיות במגזרים מסוימים?

מסיבת עיתונאים "כלכלית" שבה המילה גרעון לא הוזכרה אפילו פעם אחת, מטרתה להעביר מסר פוליטי. נתניהו, כמי שידוע ביכולות הרטוריות שלו, הצליח להציג תמונה של יציבות ושליטה, תוך שימוש בגרפים ונתונים שמטרתם לשדר אופטימיות. אך המציאות מורכבת יותר, והציבור הישראלי, שחי את האינפלציה, את הריבית הגבוהה, הורדות הדירוג ואת האתגרים הביטחוניים, אמור להשתכנע מהזינוק של הבורסה?

אמנם הבורסה היא ראי של הכלכלה אבל היא משקפת ציפיות. אם הבידוד המדיני, כפי שנתניהו הציג, יהפוך לבידוד כלכלי-חברתי - בסופו של דבר זה יגיע גם לבורסה.

מסיבת העיתונאים, שמהר מאד עברה לאנגלית, היתה מופנית למשקיעים הזרים שחלילה לא יבינו מהמשתמע מנאום ספרטה שישראל הולכת לבודד את עצמה. נתניהו הציג את ישראל ככלכלה חזקה שמסוגלת לתמוך בעצמאות ביטחונית. יש בכך היגיון אסטרטגי, והנתונים שהוצגו אינם שקריים - אך הם חלקיים. הכלכלה הישראלית אמנם מראה סימני חוסן, אך היא מתמודדת עם אתגרים משמעותיים שדורשים טיפול מעמיק ולא רק הצגה תקשורתית. אבל בימים הללו של מלחמה מתמשכת כנראה שאין מה לצפות לתוכניות קונקרטיות שיבטיחו צמיחה, שוויון ויציבות לטווח ארוך אלא מספיק רטוריקה משכנעת של כיבוי שריפות.