ערך פיננסים כמשל: מה קורה לחברות אשראי חוץ בנקאי כשעלות הגיוס מתייקרת?

בעשור האחרון ההתפתח תת ענף לאשראי צרכני הנקרא אשראי חוץ-בנקאי שאותו אני אוהב לכנות ’הנגזרת של הנגזרת למערכת הבנקאית’. חברות בודדות בתחום גייסו עם השנים הון מהציבור וחוב בתצורות שונות בעיקר בריבית קבועה ופיתחו מערכת חיתום שהצליחה עם השנים להגדיל את תיק האשראי ולהוות תחרות יציבה דיו לבנקים השונים. כלומר, לייצר הלוואה לצרכן שהינה בריבית פחותה או שווה לזו של הבנקים.

מאידך, קמו חברות אשראי שגייסו חוב מבנקים בריבית פריים פלוס 1%-2% וציפו למכור לציבור או לעסקים קטנים (למשל, מימון להון חוזר) בפריים פלוס 8%-10% ולהתפרנס מהמרווחים (כלומר, לממן את העסק ולאו דווקא להגדיל את המאזן לעת צרה).

בכדי להתחיל לפעול בענף צריך לקבל רישיון נש"פ, לגייס הון ולמכור אותו בשוק במחיר שתמורתו החברה תוכל להחזיר את עלות הגיוס ותממן את הפעילות החברה. עד כאן הכל נראה ורוד. אבל מה קורה כשעלות הגיוס מתייקרת ומערכת החיתום לא מתפקדת כראוי כך שלווים חלשים בסיכון גבוה שאינם עוברים מסך בבנקים, כמו למשל תחום המסעדנות שישנם בנקים שלא מממנים באופן גורף, יתקבלו בדלת פתוחה, ויתרה מכך, צרכנות הקצה מתכווצת?

איני מכוון כאן לחברות שהיו בהן אי סדרים, אך צדה את עיניי חברה אחת שכשלה ובגדול ותכף כנראה תיהפך לשלד ציבורי עם כל המשתמע מכך. חברת ערך פיננסים שהתמזגה בעצמה עם חברת אינסוליין זצ"ל גייסה חוב מגופים שונים (מור השקעות, למשל) בריבית של 6%-7% ומכרה ב-15% ומעלה, המרווח הספיק לממן את פעילות החברה, עד שריבית הפריים עלתה בצורה קיצונית לכ-5%, ומור השקעות ראו את הנולד (אולי מאוחר מידי) וביקשו מהחברה להחזיר את החוב הביתה למקום בטוח בחשבון הבנק של בית ההשקעות.

אז החצים כנראה לא מופנים למור שלא בדקו מספיק את מערכת החיתום ואת הלווים שמעבר לדלפק, אך האם דרוש כאן גוף שיתן את הדעת על ההפרשות במאזן? איך יתכן שוועדת הביקורת אישרה לשלשה נושאי משרה למשוך שכר של כ-900 אלף שקל לכל אחד, בזמן שהחברה בקושי מצליחה לגבות חובות, אם בכלל, ומפרישה רק כ-29 מליון שקל להפסדי אשראי מתוך תיק של כ-79 מליון שקל, כאשר ברור לכל שהסיכוי לגבות את התיק שואפס לאפס. הלא, החברה הודיעה לפני כחצי שנה שמור השקעות ביקשה לגבות את האשראי שניתן לחברה והיא לא צלחה עדיין בהחזרת האשראי.

אז נכון, בעלי השליטה הועילו בטובם לצמצם את השכר משמעותית על פי הודעת החברה (באמת הגיע הזמן), אך נראה שפני המאזן שואפים לאפס ויתקנו אותי בעלי השליטה אם אני טועה ויקנו את מניות החברה בשוק הנסחרת בפחות מחצי על ההון העצמי בספרים.

בשורה התחתונה, קשה שלא להיות מופתע כאשר רוב החברות הללו מנוהלות בידי אנשים שהכירו עולם אחר של ריביות גבוהות ולא הכינו עצמם היטב לתקופה מאתגרת שכזו. יאמר לזכות בודדות בענף, כמו מכלול, שהמאזן שלהם נראה אחרת לחלוטין ומצליחה להכניס עצמה כמתחרה במימון פרוייקטים נד"לניים עם אשראי בכיר שמזכיר את המספרים של הבנקים השונים.

**הכותב הוא בעלי חברת לוי וויינברג השקעות**