כלכלת בחירות: ההצעה ההזויה של הפרופ’ לכלכלה שתורגמה לתזכיר חוק

משרד רה"מ הפיץ אמש את תזכיר חוק סבסוד המשכנתאות של יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ’ אבי שמחון. הצעד נעשה למרות התנגדות נחרצת של בנק ישראל והדרג המקצועי במשרד האוצר, שלמדו על המהלך רק דרך אתר התזכירים הממשלתי.

התזכיר שהופץ מציע להעניק מענק חודשי למשקי בית שרכשו דירה יחידה לפני מרץ 2022 (טרם העלאות הריבית). לפי המועצה הלאומית לכלכלה, כ-120,000 משקי בית חוו עלייה של מעל 1,600 שקל בהחזר החודשי. המענק אמור לכסות 75% מהעלייה הריאלית בהחזר.

אולם, המקור התקציבי לעלות שנאמדת ב-2 מיליארד שקל בשנה נותר עמום. בנק ישראל והאוצר מזהירים כי המהלך מייצר "סיכון מוסרי" (Moral Hazard) ומאותת ללווים שהמדינה תחלץ אותם מכל סיכון פיננסי. בנוסף, המבקרים מצביעים על חוסר צדק: המענק מיועד לבעלי נכסים שערכם עלה, בעוד שוכרי הדירות נותרים ללא מענה.

מעבר לשיקולים המאקרו־כלכליים, בלב התזכיר פעור כשל מוסרי עמוק: ציבור רחב, שחלקו הגדול כלל אינו מחזיק בדירה ולעיתים מתקשה לשלם שכר דירה חודשי, נדרש לממן – דרך תקציב המדינה – את ההחזרים של נוטלי משכנתאות. כלו מר, צעירים, שוכרים, ומי שנדחקו החוצה משוק הדיור בשנים של מחירים משתוללים, מסבסדים בפועל בעלי נכסים שנהנו מעליית ערך חדה של דירותיהם.

המסר הציבורי בעייתי לא פחות: מי שלקח סיכון פיננסי בתקופה של ריבית נמוכה, לעיתים תוך מתיחת יכולת ההחזר עד הקצה, זוכה כעת לרשת ביטחון ממשלתית. מנגד, מי שבחר בזהירות, או פשוט לא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש דירה, נותר מחוץ למשוואה. כך המדינה מתגמלת מינוף ומענישה זהירות – עיוות שמכרסם באמון הציבור במדיניות הכלכלית.

גם החלוקה החברתית של הנטל מעוררת שאלות קשות. תקציב המדינה ממומן ממסים כלליים – מע"מ, מס הכנסה ומסי קנייה – הפוגעים באופן יחסי יותר בשכבות החלשות. בפועל, ייתכן שמי שמתקשה לסגור את החודש או חי בשכירות מתמשכת, ישתתף במימון סיוע למשקי בית אמידים ממנו, שרכשו דירה ונהנים מביטחון קנייני ומעליית הון.

הביקורת אינה מתעלמת מהקושי האמיתי של חלק מהלווים, אך היא מדגישה כי פתרון רוחבי, שאינו מבוסס מבחני הכנסה או מצוקה, חורג ממדיניות רווחה ממוקדת והופך להתערבות רגרסיבית. במקום לטפל בשורש הבעיה – היצע דיור, יוקר מחיה והגנה על שוכרים – המדינה בוחרת במהלך שמעמיק פערים ומעביר משאבים מהחלשים לחזקים.

במובן זה, תזכיר חוק סבסוד המשכנתאות אינו רק שגוי כלכלית בעיני מבקריו, אלא גם בעייתי מוסרית: הוא מבסס נורמה של חילוץ פרטני על חשבון הכלל, ומחדד את תחושת אי־הצדק של ציבור שלם שמרגיש כי משחק הכללים שוב נכתב לטובת מי שכבר נמצא בתוך המערכת.