פופוליזם מול המציאות: הזהב צלל מאז ’שיעור הכלכלה’ של חברי הכנסת לנגיד

יש רגעים שבהם הפער בין הכותרת בעיתון לבין האחריות הלאומית הופך למדרון חלקלק ומסוכן. אחד הרגעים האלו התרחש באותו דיון מתוקשר בוועדת הכספים, כשחברי כנסת - שבבוקר מצביעים על חוקי ג’ובים ובצהריים הופכים לאסטרטגים של שוק ההון - החליטו להטיף לבנק ישראל על ניהול יתרות המט"ח של המדינה.

הטענה הייתה פשוטה, כמעט ילדותית: "הזהב בשיא, כולם קונים, למה אנחנו לא?". זה נשמע טוב בטוויסט החברתי, זה עובר נהדר ברשתות, וזה בעיקר משדר פטריוטיות מזויפת. בעוד הנגיד והצוות המקצועי ניסו להסביר כי רזרבות של מדינה הן לא תיק השקעות ספקולטיבי ("הזהב אינו נכס סולידי, הוא תנודתי ומסוכן לא פחות ממניות", אמר בדיון גולן בניטה מבנק ישראל).

מאז אותו מופע אימים בכנסת, המציאות נתנה את התשובה הכואבת ביותר. מחיר הזהב, שנסחר באותם ימים ברמת שיא של 5,300 דולר לאונקיה, התרסק לרמה של 4,450 דולר. מדובר במחיקה של כמעט 1,000 דולר לכל אונקיה.

בואו נעשה את החשבון הפשוט שחברי הוועדה שכחו לעשות: לו בנק ישראל היה נכנע ללחץ הפופוליסטי ורוכש זהב במיליארדים בשיא הבועה, הציבור הישראלי היה מתעורר היום להפסד "על הנייר" של מיליארדי שקלים. כסף שהיה הולך לאיבוד רק כדי לרצות גחמה של פוליטיקאי שחיפש כותרת למהדורת הערב.

זהב הוא לא תעודת ביטוח

הפופוליסטים בוועדה אוהבים לדבר על זהב כ"חוף מבטחים". אבל בניהול רזרבות של מדינה, חוף מבטחים הוא נזילות. במלחמה, בנק ישראל צריך דולרים זמינים כדי לייצב את השקל, לא מטילי זהב שצריך לשנע ולהנזיל בשוק תנודתי. הזהב לא משלם ריבית, הוא יקר לאחסון, וכפי שראינו – הוא יודע לרדת, ומהר.

ניהול יתרות המט"ח של ישראל הוא אחד המעוזים האחרונים של מקצועיות נטולת פניות במדינה. בנק ישראל לא קונה נכסים כי הם טרנדיים, אלא כי הם משרתים את היציבות הפיננסית של כולנו.

תשאירו את ניהול הכספים למקצוענים

הלקח מהצלילה של הזהב הוא לא רק פיננסי, הוא מוסרי. הוא תזכורת לכך שנבחרי הציבור שלנו צריכים ללמוד צניעות. כשחבר כנסת תוקף את הדרג המקצועי בבנק המרכזי בטענות של "פספוס רווחים", כדאי שיזכור שניהול סיכונים הוא לא הימור בקזינו.

בפעם הבאה שבוועדת הכספים ינסו להסביר לנגיד איך לנהל את הכסף של המדינה, כדאי שנזכיר להם את ה-29 במרץ 2026. היום שבו התברר ששתיקה שווה זהב – במיוחד כשהזהב שלכם מאבד 16% מערכו בתוך שבועות.