הכללים הישנים אינם תקפים עוד: המגזר שצפוי ליהנות משינוי כללי המשחק

עם כניסתה של הפסקת האש במלחמה בין ישראל וארה"ב לבין אירן (ובתקווה שהאש לא תחודש), החל הדיון שמנסה לקבוע מי ניצח ומי הפסיד. אלא שהדיון בתוצאות המלחמה ראוי שיהיה חלק אחד מיני חלקים רבים שמרכיבים את התמונה הגדולה. זאת אומרת, המלחמה הזו היא מהלך טקטי נוסף בתוך השינוי האסטרטגי שעובר על העולם ועתיד להשפיע על חיינו לעוד זמן רב.

מאז תום מלחמת העולם השנייה, נקבעו סדרי סחר ומסחר בין המדינות שאיפשרו לכלכלה הגלובלית להתאושש מההרס והנזקים העצומים שהמיטה עליה המלחמה. הצורך ביצירת חוקים וסטנדרטים גלובליים הביא להקמת האו"ם ומוסדות בינלאומיים נוספים. בשנת 1995 הוקם ארגון הסחר העולמי (WTO) שתפקידו לייסד חוקי סחר בין מדינות ובמקביל הוא משמש גם כבורר בסכסוכים בין מדינות. בשנת 2001 סין הצטרפה לארגון במה שכנראה מהווה את הגשמת החלום של התפישה הגלובליסטית. מאז קרו כמה דברים. בשנת 2020 פרצה הקורונה, סוג של "ברבור שחור" לסחר הבינלאומי וגרמה בעיקר למדינות המערב לשקול מחדש את השימוש במזרח כמוקד ייצור עולמי. בהמשך, בינואר 2025 טראמפ החל את הקדנציה השנייה שלו כנשיא ארה"ב ויצר את הסערה המושלמת ביחסי הסחר העולמיים, תוך כדי שהוא מערער, משנה ומתעלם מהסטנדרטים שהיו נהוגים בסחר העולמי עד כה. ואז הגיעה המלחמה עם אירן.

אירן, בהכירה את חולשתה הצבאית מול ארה"ב וישראל, ביצעה מהלך חריג שהיקנה לה כוח רב, סגירה של מיצר הורמוז שמשמש כנתיב סחר ימי משמעותי לכלכלה הגלובלית. מאז מלחמת העולם השנייה נרשם רק אירוע אחד של סגירה של מעבר ימי שבו תעלת סואץ נסגרה בין 1967 ל-1975 לאחר שהתעלה הפכה לקו חזית בין ישראל למצרים. זה שינוי של כללי המשחק.

בעוד שהתוצאות הצבאיות של המלחמה האחרונה נדונות ללא הרף במדיה, הרי שהאירועים של השבועות האחרונים ראויים להיבחן לא רק דרך הפריזמה הצבאית המיידית, אלא כחלק מסיפור גדול בהרבה שכולל מעבר מסדר עולמי שנשען על גלובליזציה, חופש שיט וכללי סחר רב־צדדיים, לעולם שבו עולה החשיבות של גיאוגרפיה, כוח צבאי ושליטה בצווארי בקבוק חשובים.

המהלך של אירן אינו גורם רק לכאוס בעולם, אלא מוכיח שחוקי הסחר שנקבעו על ידי ארגון הסחר העולמי אינם רלוונטיים יותר. ובאין חוקים, המציאות תכתיב חוקים חדשים לגמרי שאינם חייבים להיות כאלו שמעוגנים בהסכמים, אלא יותר בצורה של סטנדרטים שכל מדינה תנהג לפיהם בהתאם לצרכים ולאינטרסים שלה.

בעוד שבעולם הישן סכסוכי סחר היו אמורים להתברר במסגרות כמו ארגון הסחר העולמי, הרי שהעולם החדש מוכרע קודם כל בים, באנרגיה ובביטחון. WTO יכול אולי לדון במשך שנים בסובסידיות או במכסים, אך הוא לא יודע לפתוח מיצר ימי תחת אש.

המלחמה מול איראן אינה "עוד אירוע" שמצטרף לרשימת סיכונים גיאופוליטיים, אלא המחשה ברורה לכך שהכללים הישנים אינם תקפים עוד והעולם נמצא בעיצומו של תהליך שבו מתהווים ה"כללים" החדשים, או ליתר דיוק, מציאות חדשה שתיאלץ את המדינות להתאים את עצמן אליה.

אחת ההשלכות העיקריות של המלחמה קשורה בתשתיות השונות ובתעשייה. עולם שחווה שיבוש אנרגטי כזה לא יסתפק רק בלחזור לשגרה. הוא יידרש להשקיע כדי לייצר ביטחון כלכלי וצבאי. המשמעות המעשית היא ביקוש גדול לפיתוח של תשתיות. אלו יכולות להיות הרחבה של צנרת הולכה, מסופים, מתקני אחסון, נמלים או רשתות חשמל. כל אלו נדרשים כעת כדי להקטין ככל שניתן את השיבושים בשרשראות האספקה, בין שאלו מתרחשים בגלל מגיפה עולמית או בגלל משטר מופרע וקיצוני שמנצל את היתרון הגיאוגרפי שלו.

בשנים הקרובות העולם צפוי לשלם הרבה כדי להיות פחות פגיע. ב-JPM מעריכים שבין 2016 ל-2040 בוצעו ויתבצעו השקעות בהיקף של למעלה מ-70 טריליון דולר אשר יתמקדו בתשתיות מים, תעבורה ואנרגיה. היקף כזה של השקעות אינו משקף רק צורך תחזוקתי או רצון לשפר יעילות, אלא שינוי עמוק בסדרי העדיפויות של ממשלות ושל שווקים.

בעולם שבו נתיבי סחר, מקורות אנרגיה ותשתיות קריטיות הופכים לחלק בלתי נפרד ממפת הסיכונים, ההון צפוי לזרום בעוצמה אל תחומים שמייצרים יתירות, עצמאות וחוסן. במובן הזה, העשור הקרוב צפוי להיות פחות עשור של אופטימיזציה ויותר עשור של ביצור כלכלי.

בנוסף לכך ובאופן פרדוקסלי, המלחמה תאיץ את ההשקעות באנרגיה חליפית. ביום שלאחר המלחמה, אחד הלקחים המרכזיים שצפויים לחלחל לממשלות, לחברות ולמשקיעים הוא שביטחון אנרגטי איננו עוד שאלה סביבתית או טכנולוגית בלבד, אלא מרכיב יסוד של ביטחון לאומי, יציבות מקרו־כלכלית וחוסן תעשייתי. מלחמה שמערערת נתיבי שיט, מעלה את פרמיית הסיכון על הובלה ימית, וממחישה עד כמה העולם תלוי במוקדי אספקה גיאוגרפיים מצומצמים ודוחפת את מקבלי ההחלטות לחפש לא רק אנרגיה זולה, אלא אנרגיה אמינה, מקומית ועמידה יותר לזעזועים.

ההשקעה באנרגיה חליפית ביום שאחרי לא תונע רק משיקולי אקלים, אלא בעיקר מהבנה כלכלית שמכירה בכך שמדינה שמסוגלת לייצר יותר חשמל ממקורות מקומיים כמו שמש, רוח, אגירה וסוגים נוספים של ייצור שאינם תלויים בזרימה רציפה של דלקים מיובאים, מפחיתה את פגיעותה למשברים גיאופוליטיים. ככל שחלק גדול יותר מצריכת האנרגיה של משק נשען על מקורות מגוונים ומקומיים, כך קטנה התלות שלו במחירי אנרגיה תנודתיים, בנתיבי סחר מאוימים ובשחקנים עוינים שיכולים להשתמש באנרגיה ככלי לחץ. בנוסף לכך, ההשקעה באנרגיה חליפית צפויה להפוך גם למנוע צמיחה תעשייתי. היא מחייבת הקמה של תשתיות חדשות, הרחבת רשתות חשמל, פיתוח מערכות אגירה, שדרוג מערכות הולכה, בניית מתקנים, והקמה של שרשראות אספקה תומכות. המשמעות היא ביקוש גובר להון, לטכנולוגיה, לקבלנות, לציוד חשמלי ולתעשיות ייצור מתקדמות. במילים אחרות, לא מדובר רק בשינוי במקור החשמל, אלא בהזדמנות להניע גל השקעות רחב שיחזק את המשק כולו.

לפני למעלה משנה הערכנו שכניסתו של טראמפ לבית הלבן תשמש כזרז לשינוי של הסדר העולמי החדש. הזרעים לכך ניטעו עוד ב-2020 עם פרוץ הקורונה. אבל דומה ששלל האירועים הדרמטיים שהתחוללו בעולם מאז ינואר 2025, מחזקים עוד יותר את ההבנה שמה שהיה כבר לא יהיה יותר.

המלחמה בין ארה"ב וישראל לבין אירן יוצרת שינויים דרמטיים במבנה ובדינמיקה של הכלכלה הגלובלית ובמערך הכוחות העולמי. סביר להניח שנכונו לנו עוד ימים סוערים למדי מאחר והשפעת המלחמה מורגשת בכל פינה על פני הגלובוס וההשלכות שלה יורגשו במשך זמן רב. עם זאת, המלחמה הדגישה את הצורך המיידי בהשקעות מסיביות בתחומי התשתיות והאנרגיה החליפית. שם אנחנו נמצאים. לפני למעלה משנה התחלנו להעלות את החשיפה לתחומים הללו וכעת הם מהווים רכיב מהותי בתיק ההשקעות שלנו. להערכתנו, מגמת הצמיחה שלהם נמצאת רק בתחילתה וב"יום שאחרי" היא צפוייה להאיץ. מלחמות, לצד היותן אירוע נוראי, הן גם מייצרות מוקדי צמיחה חדשים. להערכתנו, גם הפעם ההרס של ההווה יניח את התשתית לצמיחה של המחר.

*מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות*