הון, שלטון וסל המזון: האם המהלך של ברקת עם קרפור הוא קומבינה פוליטית?

מיזם "הסל של המדינה", שהוצג בקול תרועה רמה על ידי שר הכלכלה ניר ברקת כבשורה הגדולה למלחמה ביוקר המחיה, עומד כעת במרכזה של טלטלה משפטית וציבורית. מה שהחל כקמפיין פרסומי אגרסיבי בכיכובו של הבדרן אלי יצפאן, הופך לחשד להתנהלות המדיפה ריח חריף של שחיתות שלטונית.

במוקד הפרשה עומד הקשר שנחשף בחדשות 12 בין השר ברקת לבין יוסי רוזנבוים, יועץ אסטרטגי המועסק על ידי רשת הקמעונאות הצרפתית "קרפור". על פי הדיווח, רוזנבוים פעל כקבלן קולות עבור ברקת וסייע לו במפקד פוליטי רק חודשים ספורים לפני השקת המיזם המשותף.

חשש למנגנון "תן וקח" על חשבון הציבור

הפנייה ליועצת המשפטית לממשלה, שיזמה חברת הכנסת נעמה לזימי, משרטטת תמונה מדאיגה של ניגוד עניינים. הטענה המרכזית היא כי הממשלה העבירה תקציב עתק של 50 מיליון שקל לחברה פרטית אחת, תוך עקיפת מנגנוני תחרות חופשית.

במקום לעודד כניסת שחקנים חדשים או להכריז על ספקים דומיננטיים כשיטה להורדת מחירים, נראה כי משרד הכלכלה בחר בשיטת ה"סבסוד הישיר". הביקורת המקצועית גורסת כי מדובר בפתרון קוסמטי בלבד: המדינה משלמת עבור הנחה במוצרים ספציפיים, בעוד הרשת הקמעונאית יכולה בקלות "לפצות" את עצמה באמצעות העלאת מחירים במוצרים אחרים בסל, מה שמותיר את הצרכן ללא חיסכון ריאלי בסוף החודש.

השר כפרזנטור

אחת הנקודות המקוממות ביותר בניהול המיזם היא העובדה ששר הכלכלה הפך בעצמו ל"פרזנטור" המעודד רכישת מוצרים של חברות המחזיקות בנתחי שוק אדירים. המבקרים טוענים כי במקום להילחם בריכוזיות של יבואני המזון והמונופולים, המשרד מעניק להם לגיטימציה תחת המיתוג הממלכתי של "הסל של המדינה".

השימוש בכספי ציבור למימון קמפיין שיווקי אגרסיבי, המשרת אינטרס של רשת מסחרית ספציפית, הוא תקדים מסוכן. כאשר מוסיפים לכך את החשדות לקשר פוליטי פסול בין השר לבין הגורם המקשר ברשת, מתקבלת תמונה של כשל ערכי וניהולי עמוק.

בשוק תקין ובכלכלה בריאה, תפקיד הממשלה הוא להסיר חסמים וליצור תנאים לתחרות, לא לבחור "מנצחים" מראש ולסבסד אותם. המהלך הנוכחי אינו מהווה רפורמה מבנית, אלא פלסטר יקר שמומן על ידי משלם המסים.

הציבור הישראלי, שמגלה ערנות הולכת וגוברת למחירי המזון, לא יסתפק הפעם בסיסמאות ובמערכונים. הוא דורש לדעת לאן הלך הכסף, והאם "הסל של המדינה" הוא באמת סל ההטבות של הפוליטיקאים.