ישראל ולבנון הסכימו על יישום הפסקת אש. אבל המפתחות נמצאים בטהרן

בהודעה משותפת וחריגה שפרסמו ממשלות ישראל, לבנון וארצות הברית, הוכרז כי כתוצאה מהמשא ומתן האינטנסיבי שניהל הממשל האמריקני, הסכימו הצדדים על יישום הפסקת אש מיידית.

על פי נוסח ההסכם, הפסקת האש אינה מוחלטת אלא מותנית בתנאי סף מרכזיים: הפסקת אש מלאה ומוחלטת מצד ארגון הטרור חזבאללה, ופינוי מלא של כל פעילי הארגון ותשתיותיו מהשטחים הממוקמים מדרום לנהר הליטאני.

המודל האמריקני: "אזורי פיילוט" בשליטת צבא לבנון

במחלקת המדינה האמריקנית פירטו את המנגנון שנועד להבטיח את אכיפת ההסכם בשטח. לפי התוכנית, בשלב הראשון ייקבעו "אזורי פיילוט" מוגדרים בדרום לבנון שינוקו לחלוטין מנוכחות של חזבאללה. באזורים אלו, צבא לבנון הרשמי יהיה הגורם היחיד שיחזיק בשליטה ביטחונית וריבונית בלעדית, במטרה לייצר "רצועת ביטחון לבנונית" שתמנע חיכוך עם גבול ישראל.

מנגד, נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, סיפק כדרכו פרשנות ישירה יותר למצב. בהתייחסו להסכם אמר טראמפ כי "הפסקת אש במזרח התיכון פירושה לרוב ירי יותר מתון", אמירה שממחישה את מורכבות האכיפה באזור.

בסרט הזה כבר היינו - החולשה של ביירות והמפתח בטהרן

לצד הכותרות החגיגיות הציבור הישראלי ומערכת הביטחון כבר חוו בעבר הסכמים דומים – ובראשם החלטה 1701 של האו"ם לאחר מלחמת לבנון השנייה – שהבטיחו את הרחקת חזבאללה אל מעבר לליטאני אך נשארו על הנייר בלבד.

ההסתמכות על צבא לבנון כגורם המרסן מעוררת סימני שאלה קשים. ממשלת לבנון הנוכחית נחשבת לחלשה, מפולגת וחסרת שיניים, וצבא לבנון אינו מסוגל – ואף אינו מעוניין – להיכנס לעימות חזיתי מול הכוח הצבאי העדיף של חזבאללה.

ההיסטוריה מוכיחה כי הכתובת האמיתית לעצירת האש אינה נמצאת בביירות. מי שמחזיק במפתחות לשקט, מי שיכול באמת לרסן את חזבאללה ומי שמממן ומחמש אותו היא איראן. ללא מנופי לחץ ישירים, סנקציות כואבות או איום אמין על טהרן, כל הסכם זמני בדרום לבנון עלול להתברר כלא יותר מאשר פסק זמן להצטיידות מחדש, בדרך לסבב הלחימה הבא.